החלטה בתיק בש"פ 6370/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט זלוצ'ובר) אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.        העורר, צעיר יליד 1986, הואשם בביצוע עבירות של אינוס ומעשה סדום במתלוננת, קטינה ילידת 1990.

           על פי עובדות האישום, ביום 11.5.05 בשעות הלילה, נערכה בחוף אילת מסיבת יום העצמאות בה השתתפו העורר והמתלוננת. המתלוננת, בת 14 וחמישה חודשים ביום האירוע, לאחר ששתתה אלכוהול, בקשה מהמשיב, שעסק אותה עת בהשמעת מוסיקה במסיבה, כי ישמיע דיסק שהביאה עמה. העורר הציע לה לבוא לרכבו כדי שישמיע לה שם את הדיסק, ונתן לה משקה אלכוהולי. הוא הוליך את הנערה לרכבו, התיישב ברכב כשהמתלוננת לצידו, ונהג כדי להתרחק מהמקום. הוא נשק למתלוננת בהסכמתה, ולאחר מכן החל לגעת מעל הבגדים בחלקי גופה השונים - בחזה ובאיבר מינה, כשהוא מכניס ידיו מתחת לבגדיה. הוא העביר אותה למושב האחורי של הרכב, והחל להפשיט אותה מבגדיה כשהוא ממשיך לגעת בחזה ובאיבר מינה. המתלוננת אמרה לו כי אינה מעוניינת במגעיו וביקשה כי יפסיק. הוא התעלם מדבריה והמשיך להפשיטה מבגדיה, החדיר אצבעותיו לאיבר מינה ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה למרות שזו דרשה ממנו כל העת להפסיק ממעשיו. העורר לקח את ידה של המתלוננת ושם אותה על איבר מינו ודרש ממנה שתעזור לו להגיע לסיפוק מיני, וקרב את ראשה לעבר איבר מינו והחדיר אותו לפיה עד שהגיע לסיפוק מיני. במהלך מעשיו של העורר, חשה המתלוננת ברע והקיאה מספר פעמים מבעד לדלת הרכב. לאחר מכן נותרה לשכב על בטנה מאחר שחששה כי ימשיך במעשיו. לאחר מכן, העורר נשכב על המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, למרות צעקותיה מכאבים ובקשותיה שיפסיק את מעשיו. כאשר הוציא את איבר מינו מפי הטבעת של המתלוננת, היא דחפה אותו מעליה, תפסה את בגדיה וברחה כשהיא בוכה. העורר עזב את המקום ונסע. כתוצאה ממעשי העורר, נפצעה המתלוננת באיבר מינה ובפי הטבעת ודיממה, ונגרמו לה שטפי דם בחזה ובצוואר.

3.        בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בערכאה דלמטה לא היתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. השאלה שבמחלוקת התמקדה להתאמתה של חלופת מעצר בעניינו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לתסקיר מעצר שהוגש, אשר המליץ על שחרור בחלופה, אולם מצא כי נסיבות העניין מחייבות את מעצר העורר עד תום ההליכים. הוא התייחס לחומרתם הרבה של המעשים וההשפעה האפשרית של שחרור העורר על המתלוננת, וכן הצביע על חשש לשיבוש הליכי משפט גם ביחס לעדים אחרים. כאשר שיקולים אלה מצטרפים לקביעת שירות המבחן כי חסרה לעורר תובנה בדבר הבעייתיות שיש לו בתחום המין, מצא בית המשפט כי קיים סיכון משחרורו מן המעצר. עוד ציין כי חלופת מעצר בבית אמו של העורר אינה מספקת מאחר שזו לא השכילה להציב לבנה גבולות בהתנהגותו, ואין בטחון שתוכל לספק מסגרת מפקחת הולמת גם כיום. לאור האמור, הוחלט על המשך מעצרו של העורר עד סיום ההליכים.

4.        בערר, הדגיש בא-כוח העורר את איכויותיו המיוחדות של העורר כתלמיד מצטיין, מפקד בגדנע, מתנדב במד"א ובמשמר האזרחי, ואת הישגיו המרשימים בכל התחומים בהם הוא עוסק. כן טען כי החלופה שהוצעה בבית המשפט המחוזי הינה הולמת, וניתן, במידת הצורך, גם לשפרה ולהוסיף לה תנאים נוספים שיבטיחו את התנהגותו התקינה בעת ניהול המשפט. העורר נעדר עבר פלילי, ומדובר, על פי הטענה, באירוע, אשר קשה ככל שיהא, אינו מעיד על מסוכנות כללית הטבועה בעורר.

           המדינה מתנגדת לשחרור העורר מהמעצר ומדגישה את העובדה כי אין מדובר כאן במעשי אינוס שנעשו על רקע היכרות קודמת של הנאשם עם קרבנו, ולכן מסוכנותו של העורר היא כללית ואינה מתמקדת בעניינה של המתלוננת בלבד. מסוכנות זו גוברת על רקע אי הכרתו של העורר בבעייתיות שיש לו בתחום המיני, ואין בחלופת מעצר הבית כדי לנטרל מסוכנות זו.

5.        נתתי דעתי לכלל נסיבות העניין ובאתי לידי מסקנה כי אין מקום לקבלת הערר, יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי, ואין מנוס מהשארת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

           אמת הדבר, מדובר בצעיר אשר בחיי השגרה הוא עושה חיל רב בלימודיו, ועוסק גם בפעילות ערכית רבת ערך למען החברה המתאפיינת בהתנדבות למשימות חברתיות חשובות שונות. תרומתו לריווחת החברה בולטת וראויה לציון, ואין לו עבר פלילי עד לאירוע הקשה נשוא הליך זה.

           דא עקא, כי בצד נתונים אלה, ההליך שבפנינו מצביע על קיומה של התרחשות עבריינית קשה וחמורה ביותר מצד העורר, אשר כוונה כנגד קרבן צעיר בשנים, אגב  ניצול יתרון כוחו הפיסי של העורר מול מצבה חסר הישע של הנערה. עבירות האונס ומעשה הסדום שנעשו בקטינה שטרם מלאו לה 15 מצביעים, מעצם טיבם, על גילויי אלימות מינית בלתי נשלטת המלווים בחוסר הבנה בסיסי לחומרת המעשים הנפשעים. אלה מעלים חשש מובנה מיציאתו של העורר ממסגרת המעצר למסגרת הנעדרת פיקוח צמוד על מהלכיו. כבר נפסק לא אחת כי עבירת האינוס היא מעשה אלימות קשה המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (בש"פ 7497/03 מורן גואטה נ' מדינת ישראל; בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל); וכפי שנאמר:

"אדם הנוטל לעצמו חירות לכפות על נערה לקיים עמו יחסי מין ומבצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום בעל כורחה, וחרף התנגדותה הנחרצת, כשהוא מתעלם מבכייה ומתחנוניה, מקים נגדו חזקה שהוא מסוכן לציבור" (פרשת מורן גואטה, שם).

           בענייננו, לא הופרכה חזקת המסוכנות. תורמת לחשש זה קביעתו של שירות המבחן כי העורר אינו מגלה תובנה לבעייתיות הקשה שבהתנהגותו המינית, ולעובדה כי עבירות המין שביצע כוונו כלפי קטינה שלא הכיר מקודם וכי אין מדובר בהידרדרות על רקע מערכת יחסים אמוציונלית בין-אישית קודמת שלעיתים ניתן להבינה ולהסבירה על יסוד מערכת טעמים מורכבת העשויה להקהות את חשש המסוכנות. אין להקל ראש גם בחשש כי שחרורו של העורר עלול לפגוע כשלעצמו בקטינה המתלוננת, להעמידה במצב של לחץ וחרדות, ואף לחשוף אותה ללחצי העורר בדרך שתשפיע על עדותה במשפט. כן קיים חשש כי שחרור כאמור עלול להכביד על ניהול המשפט מבחינת סכנה אפשרית לשיבוש עדויות של עדים אחרים. החלופה שהוצעה, ואשר נבדקה על ידי הערכאה הדיונית, לא נמצאה הולמת להבטיח מפני מסוכנות העורר ולענות על החשש לפגיעה מצדו בתקינות ההליך השיפוטי. אף ששירות המבחן היה נכון להמליץ על חלופת מעצר, אינני מוצאת מקום להתערב במסקנת בית המשפט קמא לפיה, בנתונים הקיימים, לא ניתן לראות בחלופה המוצעת משום מענה הולם אשר ישיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של העורר. אי לכך, אינני רואה מנוס מדחיית הערר.

           העורר ישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ה (12.7.05).

                                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: